בשנים האחרונות יש הסכמה כללית לגבי הפוטנציאל הרפואי (והכלכלי) של הקנביס. אבל במקביל למגמות הלגליזציה והמדיקליזציה עולות שאלות לגבי הבטיחות של קנביס (רפואי או למטרות פנאי) ולגבי ההשפעה הממכרת שלו.
האם אפשר להתמכר לקנביס רפואי?
התשובה לשאלה תלויה פעמים רבות בזהות השואל. מעריצים אדוקים של הצמח, הרואים בו תרופה לכל המחלות והתחלואות ביקום, לרוב יענו בשלילה. והמתונים בהם ימנו את כל הסמים, החוקיים יותר או פחות, הממכרים ומסוכנים יותר מקנביס. לעומתם, ארגונים מכוני גמילה למיניהם ידגישו את הסכנות הכרוכות בשימוש תכוף בקנביס, לרבות למטרות רפואיות.
האמת נמצאת איפשהו באמצע: קנביס אומנם כנראה פחות ממכר מסמים אחרים, בהם הרואין, קוקאין ואף אלכוהול, ניקוטין ומשככי כאבים, אבל שימוש תדיר בקנביס עלול לגרום להפרעת התמכרות.
מחקרים מראים כי 9%–11% מהמשתמשים בקנביס יפתחו תלות, ומקצתם אף יהפכו למכורים. ההערכה היא כי משתמשים בקנביס רפואי נמצאים בסיכון גדול יותר להתמכרות, הן בגלל תדירות השימוש והן בגלל שיעורי ה-THC הגבוהים הנמצאים בקנביס הנמכר בבתי המרקחת. אם לפני כ-30 שנה שיעור ה-THC הממוצע היה נמוך מ-4%, כיום הוא עומד על כ-15%, ובקנביס רפואי אף מגיע ל-20% ומעלה.
אף על פי שעדיין אין מחקרים הקושרים בין עלייה ברמות ה-THC (הרכיב הפסיכואקטיבי בקנביס האחראי לתחושת ה"היי") ובין נזקים לטווח הארוך, ישנה השערה שהשילוב בין מינוני THC גבוהים ושימוש יומיומי בקנביס יגדילו את שיעורי התלות וההתמכרות.
מה זה אומר להיות מכור לקנביס?
בשנת 2013 נוספה למהדורה החמישית של ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM-5) ההגדרה "הפרעת שימוש בקנביס", שאיחדה בין שתי הגדרות ותיקות: "שימוש לרעה בקנביס" ו"תלות בקנביס".
התסמינים של "הפרעת שימוש בקנביס" כוללים:
- שימוש בכמות גדולה יותר של קנביס מהמתוכנן
- קושי בשליטה או בצמצום הכמויות
- התעסקות יתר בשימוש בקנביס
- תשוקה לקנביס (craving)
- קשיים בתפקוד היומיומי בגלל השימוש בקנביס
- שימוש עקבי בקנביס גם אם הוא הגורם לבעיות חברתיות או במערכות יחסים
- שימוש עקבי בקנביס גם אם הוא גורם לבעיות פיזיולוגיות או פסיכולוגיות
- ויתור על פעילויות אחרות או צמצומן לטובת צריכת קנביס
- שימוש בקנביס בסיטואציות מסוכנות
- עמידות להשפעה של הקנביס
- תסמיני גמילה בעקבות הפסקת השימוש
עמידה בלפחות שניים מהתסמינים במשך פרק זמן של שנה או יותר תצביע על הפרעת שימוש בקנביס. חשוב להדגיש שאפשר לעמוד בהגדרה גם בלי לסבול ממאפיינים של התמכרות פיזית כמו תסמיני גמילה או עמידות לתרופה.
האם קנביס ממכר מבחינה פיזית?
ראשית, כמה מילים על ההבדל בין התמכרות פיזית והתמכרות פסיכולוגית:
בקצרה, התמכרות פיזית נמדדת בשני היבטים עיקריים:
פיתוח סבילות – כלומר, המצב שבו הגוף מסתגל למינונים ההתחלתיים, ויש צורך להגדיל את הכמות או את התדירות כדי להשיג את האפקט שבעבר הושג מצריכת כמות קטנה יותר.
תסמיני גמילה – תגובות פיזיות, רגשיות וקוגניטיביות להפסקת השימוש או להקטנת המינון, בהן רעד, הפרעות עיכול, עצבנות, הפרעות מצב רוח, קשיי שינה, ירידה בתיאבון ועוד.
לפי המדדים האלה לקנביס, לרבות רפואי, עשויה להיות השפעה ממכרת.
בדומה לחומרים ממכרים ולתרופות מרשם אחרות, עם הזמן מתפתחת עמידות לקנביס רפואי. ככל שהגוף מסתגל למינון, הקולטנים במוח מגיבים במידה פחותה לקנבינואידים המצויים בצמח, וההשפעה נחלשת. התפיסה הזאת נתמכה גם במחקרים שנערכו על חיות מעבדה, והיא אף נלקחת בחשבון על ידי משרד הבריאות בקביעת מינון הקנביס הרפואי.
במחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד נמצא כי משתמשי מריחואנה כבדים סובלים משלל תסמיני גמילה לאחר הפסקה מידית של השימוש. התסמינים כוללים עצבנות, דיכאון וחרדה, אבל רובם פוחתים לאחר כ-10 ימים.
התפיסה המקובלת כיום היא שאי אפשר להפריד בין ההיבטים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של ההתמכרות. חומרים ממכרים משפיעים על ההרכב הכימי של המוח ומשבשים את החלק האחראי על תחושות עונג ותגמול. במקביל, גם מצבו הנפשי של המשתמש, רמות הלחץ, שביעות רצון כללית, קשרים חברתיים ומשפחתיים וגם גורמים גנטיים, כל אלה משפיעים על הנטייה לפתח הפרעת התמכרות כלשהי.
בשורה התחתונה, גם אם צמח הקנביס עצמו אינו ממכר מבחינה פיזית (או לפחות ממכר פחות מחומרים ממכרים אחרים), בנסיבות מסוימות משתמשים עלולים לפתח תלות כלפיו.
האם קנביס ממכר פחות מאלכוהול ומסיגריות?
אין דרך פשוטה לדרג את ההשפעה הממכרת של חומרים שונים, אבל אם לוקחים בחשבון מדדי התמכרות פיזית, ישנם כמה חומרים הרבה יותר ממכרים מקנביס. כמה דוגמאות לשם השוואה:
אלכוהול, למשל, הוא אחד החומרים הממכרים ביותר, ונכון ל-2016 כ-5% מהאוכלוסייה הוגדרו מכורים או משתמשים לרעה. ההשוואה לקנביס אולי אינה הוגנת, כי אלכוהול נפוץ הרבה יותר מקנביס מסיבות היסטוריות ידועות. אבל הגמילה מאל
מקור: ארכיון קנביס.com
